The young painter Moti Penn is exhibiting a new one-man show in “Chamerinsky Gallery” in Tel Aviv. In his works is remarkable the ripening; the artist found the hinge that join the two poles: the colors’ composition on one hand, and the figures and human faces on the other hand. His painting is expressive, almost surrealistic mysticism. The artist uses human anatomic shapes as row material to build compositions.  ...........
His technique, somehow graphic, is softened by his wonderful colorfulness, that we remember from his previous exhibition in “Katz Gallery”, in 1965. ...........
Here we see a synthesis full of emotion and expression that uses a rich colors’ palette, an illustrative and decorative description that neglects the shapes’ symbolism and expresses a rich and alive world of feelings.  …………
(“Wandering in the galleries”, from “Omer”, 1966, by Ruth Ben Chorin)

….   The actual show of surrealistic oil paintings by Moti Penn is a large step forward in the artist’s evolution. His eccentric forms, his invention, the distortions or the rebuilding of the reality evolved in well-organized and compressed connections and forms, with a sharp, personal mark. His figures are often painted in light-shadow, to create the illusion of a reality more real then our well-known reality. The three-dimensional paintings create a real depth. ……. The compositions are crowded with human figures, animals, invented images , architectures and unknown objects. In this kind of art you cannot find any content’s definition, and it is quite a straight projection of dreamed situations. …….
Moti Penn has a strong personality, and is impossible to pass over his paintings without receiving a deep impression.   ………
(“Moti Penn Oil paintings and drawings, Chemarinsky Gallery”,
  from “Yediot Acharonot”, September 23, 1966, by Reuven Berman)

The Chemerinsky Gallery is showing recent paintings by Moti Penn, an artist who is still in his twenties and who held his first one-man show in Tel Aviv about two years ago. .........
Penn’s work is somber and brooding, in character with man shown as a wretched creature, a puppet-like figure manipulated by nightmare forces. Sometimes he gives his mask-like heads a single eye and a cavernous mouth and a stick-like arms and legs while sometimes makes a crucified figure and a large watch important elements in the composition. He handles the formal structure of his canvases rather well and he is able to organize a group of many figures and various objects into a cohesive whole.   ………
 ( “Moti Penn’s nightmare forces “, from “The Jerusalem Post”,
 September 30, 1966,  by Wilkinson)

ביקורות וראיונות

הצייר הצעיר מרדכי פן מציג כעת בגלריית כץ בתל אביב את תערוכת היחיד הראשונה שלו.
בתערוכה זו תמונות בצבעי שמן, אקריליק ותחריטים, המעידים על כשרונו של הצעיר הזה. בתמונות של פן יש שילוב מוזר של אלמנטים פיגורטיביים ומופשטים; הוא בעל דמיון מפותח, והצבעוניות שלו היא רבגונית. לפעמים מדגיש הוא את חוזק התמונה על ידי ניודי צבעים
[מאת רעיה גל - תערוכות בתל אביב, "הבוקר", 15.1.65]

על פני השטח - בדידות
"שילוב של שתי דמויות" - מכונה אחת התמונות של מרדכי פן, והתמונה כולה אומרת בדידות. בדידות רבה מזו קשה לעלות על הדעת. .....
.... אומן צעיר המחונן בכוחות נפש וברגישות של צייר אמיתי. ....
הצבעים של מרדכי פן חריפים ועזים, ויחד עם זאת - פנטסטיים ביותר, צירופים הבאים מעולם הדמיון, אתה יכול למצוא בהם רמזים לסמליות, ביטוי לאמוציות, הדמויות לעתים מעוותות עד כדי הפשטה ולא אחת הופכות הן לעצמים שאינם באים אלא להשלים את הקומפוזיציה ולהתמזג בה, בלי להתערב במסתוריות העולה בצבעים, - שהם, נדמה, השליטים העיקריים כאן. ....
[מאת רחל אנגל, מעריב, 15 לינואר 1965]

תערוכתו של מוטי פן בגלריית כץ בתל אביב הייתה לנו מקור של חוויה אמנותית מעבודתו של הצייר הצעיר המוכשר. ....
אחת מיצירותיו מבטאת אולי בעצם שמה את מהותו של הצייר המחפש את דרכו: "קומפוזיציה עם רמזים פיגורטיביים". פן הוא קודם כל אמן הצבע. ציוריו הם הרמוניה של צבעים, והצורות משמשות רק ליווי של אפקט לשלמות.
כצבעיו כן גם הצורות שלו עגולות, סגורות. הצבעים אינם חזקים,גם הצורות אינן חדות, משתברות - ועם זאת עושה הציור רושם חזק.
..... תמונה יוצאת דופן, משום שהיא פיגורטיבית, אף שגם בה נשמר סולם הצבעים של האמן, היא "הזיה" - דמותו של זקן צהוב-ירוק עז; יש בתמונה זו מן הכאב  והתמיהה  האילמת-צועקת כאחת.
[מאת א. בת רחל, אמר, "שיטוט בתערוכות" 15 לינואר 1965]

בגלריה צ'מרינסקי מציג תערוכת יחיד נוספת, הצייר הצעיר מרדכי פן. בעבודותיו בולטת בשלות שהצליח האמן למצוא את הציר המאחד את שני הקטבים: זה של קומפוזיצית הצבע  וזה של הדמויות – פני אנוש. ציורו אכספרסיבי הנוטה למיסטיות סוריאליסטית. יש אצלו שימוש בצורה האנטומית אנושית, כבחומר גלם, בתבניות שהם המסד לקומפוזיציה.

הטכניקה, הגרפית כלשהו, מתרככת אודות לצבעוניות הנפלאה, הזכורה לנו עוד מתערוכתו הקודמת [גלריה כץ, 1965], זוהי סינטזה עשירת מבע ורגש של מכלול קשת הצבעים- תיאור אילוסטרטיבי דקורטיבי, שכמו מזניח את סמליות הצורות, ומבטא עולם של רגש, עשיר ומלא חיוניות…..
[רות בן חורין, "משוט בתערוכות", "אומר", 1966]

התערוכה הנוכחית של תמונות שמן סוריאליסטיות מאת מרדכי פן הנה צעד גדול קדימה בהתפתחותו של האמן. צורותיו התמהוניות ,כושר ההמצאה שלו, העיוותים או עיצובה מחדש של המציאות התפתחו עתה ליחסים מאורגנים היטב  ודחוסים של צורות בעלות חותם אישי עז.

דמויותיו מצויירות לעיתים קרובות באור וצל, כדי ליצור אשליה של מציאות מציאותית יותר מהמוכרת לנו. התמונות התלת ממדיות יוצרות עומק אמיתי. ב"קומפוזיציה עם אדם צלוב"  לא ברור ברגע הראשון היכן מסתיים העומק המישושי והיכן מתחיל העומק החזותית….                         
הקומפוזיציות רוחשות דמויות אדם, בעלי חיים, יצורי דמיון, אדריכלות וחפצים בלתי ידועים, זוהי אמנות שאין למצוא בה אף הגדרה מעורפלת של תוכן והינה השלכה ישירה למדי של מצבים חלומיים……פן הוא בעל אישיות,אי אפשר לעבור על ציורים אלה ללא התרשמות חזקה.
[ראובן ברמן, ידיעות אחרונות,23/9/1966]