About the exhibition
The camera is for me an
aid, the photograph is a sketch in my scrapbook for locating and defining
suitable subjects and their reference, in all that exists and persists
about me.
They enable me to halt and freeze ever-changing reality into
poses suitable for my art.
When I execute a painting,
based in form and color on a snapped photograph, I think I have managed to
connect the objective “accidental” data, caught incidentally by the
camera with my personal subjective attitude, emotional involvement and
psychological and ideological approach towards the “subject” and
“experience” depicted in the photograph.
Perhaps it is all an
attempt on my part at finding and creating a bend between my internal
subjective and free reality, and the external “objectively true”
reality, I have been thrown into.
Painting is for me an
experience that compensates for the pristine adventures of the primitive
kind that no longer exist in the time and society in which I live.
(from “Realism”
exhibition, Artists’ Association, Tel Aviv 1981)
Critics and reviews
Moti Penn expose in the Artists’
Association in Tel Aviv. The style: hyper-realism or
photo-realism. ….
The works in the right wall excel in technical virtuosity,
the ones in the left wall stimulate inspiration ……Together with the
reality there is
the thinking about the temporariness of the material and of the human
being:
cigarettes smoked approaching the end of the existence, a table from a
front view,
profile view and rear view and an object surrounded by three dolls and by
the artist himself. ….
The
masterpiece of the exhibition is the idea of a cruel exposure of a naked
woman before make-up,
before combing, are visible signs of the bikini, on a breast that lost
its youth The external nudity points to a mental emptiness, visible
because of the exposure. On the other side, the same
woman, dressed and wearing some jewel
on her neck, make-up on her eyes, very carefully combed. She is a nice
woman,
time ago she was pretty.
(“The temporariness of the material”, Culture and Art – Around the
Galleries ,
from “Al Hamishmar”, April 7, 1983)
…. The inverse proportion elevates
Moti Penn’s large canvases of pocket books and cigarettes into microscopic
symbolic views of reality. They are rendered with a perfect sense of
drawing ……….
(“Better than the real thing “, from “The Jerusalem Post”, April 10, 1981,
by Gil Goldfine)
|
|
על התערוכה
מצלמה וצילומים משמשים לי כאמצעים וכמחברת
סקיצות לברור ולחיפוש של רעיונות ונושאים מן המצוי והקיים מסביבי.
השימוש במצלמה מאפשר לי לעצור
ולהקפיא מצבים חולפים ומשתנים.
יצירת ציור באמצאות צילום המשמש
לי כסקיצה וכמודל, מאפשרת לי לקשור נתונים מקריים, אובייקטיביים, שנקלטו
באופן שרירותי ע"י המצלמה, עם ההתייחסות והמעורבות הרגשית, הפסיכולוגית
והרעיונית שלי לגבי הנושא והחוויה הקשורים לצילום.
יתכן שזה ניסיון מצידי למציאת
וקשירת קשר בין המציאות הפנימית, העצמית, הסובייקטיבית שלי לבין המציאות
החיצונית "האמיתית", האובייקטיבית.
מלאכת הציור היא בשבילי הרפתקה
שאולי היא תחליף לערכים וחוויות שאינם קיימים עוד בזמן ובחברה שבהם אני חי.
מוטי
פן
(מתוך קטלוג תערוכת "ריאליזם" שהוצגה בבית
האמנים בת,א, אפריל,1981)
ביקורות
וראיונות:
….מרדכי
פן מציג בבית האמנים בת"א, הסגנון: "היפר-ריאליזם" או "פוטו-ריאליזם"….העבודות
הממוקמות בקיר הימני מצטיינות בוירטואזיות טכנית….הקיר
השמאלי לעומת זאת מעורר השראה…
כאן בנוסף לקטע
של מציאות נמצאת גם מחשבה על הרעיות החומר והאדם: סיגריות מעושנות מתקרבות
לסיום קיומן, שולחן מזווית ראיה פרונטלית בפרופיל ומאחור, בעקבותיו חפץ המוקף
משלוש זוויות בובה והאמן עצמו…..עבודת
העל של התערוכה כולה מממשת את אותו רעיון של חשיפה אכזרית. אישה מוצגת
בעירום, לפני האיפור, לפני הסירוק, סימני הביקיני נראים על חזה שהעלומים
נוטשים אותו. העירום החיצוני מצביע על ריקנות מנטלית הנגלית בעקבות אותה
חשיפה עצמית. בשכנות- אותה אישה לאחר שעטתה שמלה על גופה וענדה תכשיט
לצווארה, עיניה משוכות בפוך ושערה עשוי בקפידה. היא הכן אישה נאה ורואים עליה
שאי פעם הייתה יפה. אכזריות הבלאי מתגלית גם בהתעסקות באופנוע עשוי טלאים.
(דורית קידר. "ארעיות החומר", תרבות ואמנות- בגלריות, "על
המשמר" ,7 באפריל,1983)
…..הבעיה
של פרופורציות הפוכות, מועלת בציורים הגדולים של מוטי פן: "ערמת ספרים"
ו"בדלי סיגריות", לכדי תיאורים סימבוליים מיקרוסקופיים של ריאליזם, המבוצעים
עם תחושה מושלמת של רישום. הצייר מעוניין יותר בהשפעה ורושם מאשר בתכלית.
(גיל גולדמן, "יותר טוב מהדבר האמיתי", ג'רוזלם פוסט,10
באפריל,1981)
....מרדכי פן
מצייר נערה בעירום ובלבוש בגודל אל טבעי ובעיבוד מפורט של אורות וצללים
שמחקים אפקטים של צילום שחור לבן. הטיפוס הבנאלי, העמידה המרושלת וההבעה
הסתמית שנבחרו במתכוון, מזכירים את אופי דמויותיו של צ'אק קלוז האמריקאי.
עבודות אחרות של מוטי פן מתארות מצבורי חפצים מגובבים כמו בדלי סיגריות,
קופסאות שימורים או ספרי קריאה מגובבים של "עם עובד" שהם חלק מן ההווי
הישראלי. כל אילה מצויירים בכתמיות ציורית מרוככת קמעה בניגוד למיקוד,
האינטנסיויות והחדות של ההיפר ריאליזם האמריקאי המובהק.
(טליה
רפפורט, "דבר", אפריל 1981,[הרומן בין הציור והצילום, "ריאליזם", בית אגודת
האמנים בת"א)
…..הוכחה
טובה שהקשרה הנו ישראלי עכשווי, לחשיבות ההחלטה ובחירת קטע המציאות, אליו
מתייחס האמן, מספק מרדכי פן. הכוונה לעבודתו "ערמת ספרים" [ראה תצלום],שמן על
בד,116X92
ס"מ.
בחרתי בעבודה
זאת כמקרה- מבחן קטן, משום שניתן להשוותה לעבודה של דגנית ברסט, המייצגת
לצורך זה, טיפוס אמנות מושגי, הנוגד את ההיפר ריאליזם במישור החשיבה ותפישת
מושגי האמנות.
"וירג'יניה
וולף" של דגנית ברסט הוא תצלום עבודה המציג מדף ספרים. בחירתה של ברסט הנו
טיפוסי לאינטיליגנציה ישראלית מסוימת. זהו מדף טיפוסי שהוא חלק מדיוקנו של
טיפוס ישראלי מסוים, חלק מהפרופיל. ואילו בערמת הספרים של מרדכי פן, בהרכב
התוכני שלה, לא גיליתי את האמירה הישראלית או הלא ישראלית המסוימת. ערמת
הספרים שלו היא ערמת ספרים. ההשוואה עם המדף של דגנית ברסט ,נעשית פה, ברשימה
הזה, ע"י צופה המבחין באמירה של ההיפר ריאליזם.
(ריאליזם, אדם ברוך, "ידיעות אחרונות",4 באפריל, 1981) |